עד שיהא מוקף גדר מארבע רוחותיו. בעיא היא אליבא דת''ק דקסבר מחול הוא בין כרם לגדר אי נימא דאין מחול עד שיהא הגדר מוקף מד' רוחות הכרם ויהא מקום פנוי סביבות הכרם לבין הגדר:

מן מה דתנינן בין שני כרמים. ופשיט לה ממה דתנינן לר' יהודה בין שני כרמים ור' יהודה אדברי ת''ק קאי דמה דהת''ק קרי מחול לדידיה הוא גדר הכרם וצריך שיהיה זה בין שני כרמים ולא בין גדר לכרם א''כ הדא אמרה דלת''ק אפי' אין הגדר אלא מרוח אחת כמו בין הכרמים לר' יהודה שהיא מרוח אחת דהא לא קאמר בכרם בתוך הכרמים:

עד שיהא מוקף גדר כל אותו הרוח. כלומר ועדיין תיבעי לך אם צריך שיהא היקף הגדר על פני אורך הרוח או דנימא דאפי' אין הגדר אלא בחצי אורך הרוח או במקצתו יש לו ג''כ דין מחול שאסור להביא זרע כנגד הגפנים של כל אותו הרוח עד רחוק י''ב אמה ואף במקום שאין הגדר מגיע לנגדן:

נשמעינה מן הדא. דר''ז דלקמן:

אין זנב לכרם גדול. כהאי דתנן לקמן הנוטע שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב הרי זה כרם וקאמר רב מתנה דזהו דוקא בכרם קטן שאין בו אלא חמשה גפנים בהא בעינן שיהא נטוע כך ובא' יוצא זנב ולא בינתיים ולא באמצע אבל בכרם גדול שיש בו הרבה שורות מהגפנים לא בעינן שיהא אחד יוצא זנב כדמפרש לקמיה שאי אתה זקוק לו לפי שיש בו שורות וגפנים הרבה ובלא כך נקרא כרם ולא מחול לכרם קטן כדמפרש ואזיל דכרם קטן הוא כשאין בו אלא שש גפנים ונטוע בשתי שורות שלש כנגד שלש הלכך אין לו דין מחול הכרם כדלקמיה:

לוסר חוצה לו יותר מתוכו. כלומר שאם אתה אומר שיש לו דין מחול א''כ אתה מחמיר לאסור חוצה לו יותר מתוכו שהרי תוכו בין השורות שמונה אמות הוא דבעינן שיהא מותר להביא זרע לשם כדתנן לקמן בסוף פרקין הנוטע את כרמו על ח' אמות מותר וא''כ אינו אוסר בין השורות אלא עד שמונה וחוצה לו יהא אסור עד י''ב בתמיה הא בתוכו יש כאן גפנים מב' הצדדין וחוצה לו אין גפנים אלא מצד אחד ומצד השני הוא הגדר דבשלמא בכרם גדול אע''ג דדינו נמי כן דאם הוא נטוע על ח' ח' אמות מותר להביא זרע בין השורות וא''כ אמאי חוצה לו בשתים עשרה הא לק''מ דבאמת כשהוא נטוע כך אין לו דין מחול כדאמרינן לקמן בפ''ז בהדיא כן וזהו ג''כ מה''ט גופיה שלא יהא חוצה לו חמור מתוכו וכי אמרינן דיש לכרם גדול דין מחול בשהוא נטוע על פחות פחות משמונה אמות וא''כ בין כל השורות אסור להביא זרע לשם והשתא תוך הכרם חמור הוא דמשורה החיצונה זו עד שורה החיצונה השנית אסור להביא זרע וחוצה לו אין איסור אלא עד י''ב אמות אבל בכרם קטן שאין בו אלא ב' שורות אלו לא משכחת לה שלא יהא חוצה לו חמור מתוכו אלא ע''כ דאין לו דין מחול:

הא שלש כנגד שלש כנגד שלש. שיש כאן ג' שורות של שלש שלש גפנים יש לו דין מחול דמשכחת ביה תוכו חמור מחוצה לו כגון שהשורות נטועות בפחות משמונה אמות וכדאמרן:

א''ר זעירא הדא אמרה עשה פסין כנגד שלש גפנים יש לו מחול. כלומר אפי' בכרם גדול שיש בו כמה שורו' מהרבה גפני' ועשה פסין והוא הגדר וכדאמרינן בריש הלכה דלעיל לא סוף דבר גדר אלא אפי' עשה פסין ואין בין אחד לחבירו ג''ט נידון כגדר ודייק ר' זעירא מדלא קפדינן הכא אלא על שלש שורות של שלש גפנים ולא על הגפנים וכסתם כרם גדול שנטועין השורות של חמש חמש גפנים כדתנן לקמן הנוטע שורה של חמש גפנים וכו' ש''מ דבמנין גפנים ליכא קפידא אלא עד שלש גפנים דשלש הוא דבעינן מדלא דייק אלא הא שלש כנגד שלש כנגד שלש ולא קאמר הא שלש שורות של שתים שתים א''כ שמעינן דשלש בעינן אבל לא יותר והשתא שמעינן נמי דהגדר נגד שלש גפנים סגי לדין דמחול ונפשטה הבעיא דלעיל דלא בעינן שיהא הגדר על פני כל אותו הרוח אלא אפי' אין הגדר כ''א כנגד שלש גפנים שבשורה החיצונה יש לזה דין דמחול ואסור להביא זרע עד שיהא שם שתים עשרה על כל פני אורך השורה ואף שלא כנגד הגדר:

מתני' אמר' כן. מהך מתני' ששנינו בעירובין שם שמעינן לה דאין צוה''פ מתיר ביותר מעשר דתנינן התם גבי שיירא שחנתה בבקעה מקיפין שלשה חבלים על היתדות זה למעלה מזה ובין חבל לחבירו פחות מג''ט והוי כלבוד וכן בין החבל התחתון לקרקע פחות מג''ט ושיעור חבלים ועוביין יתר על טפח שיהא בין הכל עשרה טפחים והוי מחיצה לטלטל בתוכה ואם את אומר שהצורת הפתח מתיר אף ביותר מעשר למה לי ג' חבלים הרי די בחבל אחד שיקשור אותו בקנים שמכאן ומכאן ויהא ניתרת כל אורך המחיצה בצוה''פ אלא לאו ש''מ דאין צוה''פ מתיר ביותר מעשר:

מציל משום פיאה. משום צורת הפתח ועל שם שקולעין הגמי מקנה לקנה מלמעלן קרי ליה פאה מלשון פאה נכרית וכלומר דמציל והוי כמחיצה סביב הכרם ומותר לסמוך זרעים מבחוץ:

א''ר יונה. ובפ''ק דעירובין וכן בריש פ''ק דסוכה גריס נמי כאן ר' יוחנן ואיתא לכולא סוגיא דלקמן שם:

כמחיצת שבת. מה שנקרא מחיצה לענין שמותר לטלטל בתוכה בשבת כן היא לענין מחיצת כלאים שתהא מחיצה כזו הפסק בין הכלאים:

לנגנינר. שם מקום:

ובית חברתה היתה נקראת. על שם שהיו זורעין ממינין אחרי' בשדה שבצדה וסמוכה ומחוברת לזו וסמכו על הגדר שהיה מפסיק ביניהן והיה שם בהגדר פרצות יותר מעשר אמות והיה נוטל עצים ודוקרנין עצים משופין כמין דקר וסותם עד שמיעט על פחות מעשר ואמר כזה מהני נמי לענין מחיצות שבת לסתום הפרצה היותר מעשר אפילו באלו עצים דקין כל שהן:

מודה רשב''ל לענין שבת שאין הפאה מצלת יותר מעשר כצ''ל. וכן הוא בעירובין ובסוכה דאע''ג דלענין כלאי' קאמר לעיל נעץ ארבעה קנים וכו' מציל משום פאה והיינו לפי מה שהן ואפי' ביותר מעשר מודה הוא לענין שבת שאין צורת הפתח מתיר בפרצה שהיא יותר מעשר:

גמ' עשה פסין כנגד הבנין. אגדר שנפרצו בו פרצות והפרוץ מרובה על העומד קאי שאם עשה פסין מבפנים להגדר והעמידן כנגד הביניים והן הפרצות שבין העומדין ולא שהוסיף עליהן לסתום הפרצות אלא שהעמידן מרחוק מעט וכנגד הפרצות:

ויש בעומד ארבעה. אפי' יש בעומד רחב ארבעה טפחים:

והעומד רבה על הפרוץ. כלומר אע''פ שעכשיו אם נצרף הפסין להעומדין שבגדר יהיה עומד מרובה על הפרוץ אפי' הכי כנגד העומד שבגדר הוא שמותר לסמוך הזרעים וכנגד הפרצה אסור וטעמא דמילתא מפני מראית העין הוא שהרואה שסומך הזרעים אצל הגדר מבחוץ אומר שזה סמך עצמו על הגדר והרי הוא נפרץ והפרצות רבו על העומדין ולא ישגיח על הפסין שמבפנים שהן מרחוק:

עשה פסין כנגד הגפנים. אבל אם לא העמידן כנגד הבינים אלא כנגד הגפנים וכו' כלומר בזה פשיטא הוא שכנגד הפרצה אסור הוא שהרי נשאר הפרוץ של הגדר רבה על העומד אלא משום אין בעומד ארבעה הוא דנקט דברישא הרבותא דאפי' בעומד ארבעה כנגד הפרצה אסור ואע''ג שהעמידן כנגד הבינים והכא קאמר דכנגד העומד לעולם מותר הוא ואפי' אין בו רוחב ארבעה ומה דקאמר פשיטא אכנגד הפרצה אסור הוא דקאמר וכדאמרן:

כנגד הפרצה אסור. עד שירחיק כשיעור אבל כנגד העומד לעולם הוא מותר:

אם העומד מרובה על הפרוץ מותר. ולפי המסקנא בפ''ק דעירובין דהלכתא כמ''ד עומד כפרוץ מותר הך רישא לאו דוקא היא אלא איידי דתני בסיפא ואם הפרוץ מרובה על העומד אסור כנגד הפרצה תני נמי ברישא עומד מרובה וה''ה אם העומד כפרוץ דמותר אף כנגד הפירצה:

הרי הוא כפתח. ואפי' כנגדו מותר לסמוך ואם הוא יותר מעשר לא חשיב כפתח וצריך הרחקה כנגד מקום הפרוץ:

מתני' שלשה טפחים כדי שיכנס הגדי. דזהו השיעור שיכול ליכנס הגדי בבת אחת וכל שהוא פחות משלשה שאין הגדי יכול ליכנס הרי זה כלבוד והויא מחיצה:

היה שם מקום שתים עשרה אמה ניטל המחול. כלומר דר''ל מפרש דהא דבעינן במחול שתים עשרה אמה לא שיהא שתים עשרה על כל פני אורך השורה נגד הגדר אלא אם היה שם מקום א' פנוי והוא רחב שתים עשרה אמה בין הכרם להגדר ניטל המחול מכל אורך השורה ומותר להביא זרע ואפי' במקום שאין שם שתים עשרה בין הגפנים להגדר ופליגי ר' חזקיה ור' מנא בהאורך של מקום שתים עשרה דקאמר ר''ל דלר' חזקיה ובלבד שיהא שם שתים עשרה על שתים עשרה דאז הוא מותר אפי' חוץ להמקום הזה ור' מנא קאמר דאפי' אין בכל האורך שתיים עשרה רחב שתים עשרה אלא במקום אחד הוא רחב שתים עשרה ואח''כ מיצר והולך ג''כ הוא מתיר כל אורך השורה שחוץ למקום הזה וניטל המחול מחוץ להמקום ומותר להביא זרע ואפי' אין שם שתים עשרה רוחב:

ואמר. כלומר בתר דבעי הדר פשטה. ואמר דמסתברא אם יש ג''ט ביניהן מותר להביא זרע לשם דהוי חוץ לגדר הפנימי דמפסיק בין הכרם לבין הזרעים שמחוצה לו אבל בפחות מג' הוי לבוד וכגדר אחד דמי והוי כזורע בתוך הגדר ולא מחוצה לו:

עשה גדר לפנים מגדר. מהו להביא הזרע בין הגדרות אם הוי כחוץ לגדר או לא: